<h1>הבתים — שערי תשובה שער שלישי</h1>
<h2>דף פו:</h2>
כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתרות על עוונותיו צדיק, מי שעוונותיו יתרות על זכיותיו רשע, מחצה על מחצה בינוני. וכן המדינה, אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עוונותיה הרי זו צדקת, ואם היו עוונותיה מרובין [הרי זו] רשעה, וכן כל העולם כולו. אדם שעוונותיו מרובין מזכיותיו מיד מת ברשעו, שנאמר על רוב עונך. וכן מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת, שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה. וכן כל העולם כולו אם עוונותיהם מרובין מיד הם נשחתים, שנאמר וירא ה' כי רבת רעת האדם. ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות, אלא לפי גדלם. יש זכות שהוא כנגד כמה עונות, שנאמר יען נמצא בו דבר טוב. ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של קל דעות, והוא היודע היאך עורכין העונות כנגד הזכיות, לר"ם. ואע"פ שאמרו מחצה על מחצה בינוני, הקב"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד ומעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק, שאם יש לו רוב עונות הרי זה נחשב עמהם, דבר זה כתב הרי"ף בשם גאון שמי שהוא קבוע בעשיית המצות ושומר החמורות ולפעמים חוטא בקלות, מדתו של הקב"ה מעביר ראשון ראשון ומוחלין לו, ובתורת צדיקים הוא, ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה שימות, ובאותה שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מאותן עונות הרי עברו עונותיו ראשון ראשון, ואינם חשובין עליו וכאלו לא עשאן, אבל אם גברו אותם עונות ונמצאו מעשיו כשמצטרפין ונשקלין זה עם זה רובן חובות הרי כל אחד ואחד חשובין. והר"ש ביאר מעביר ראשון ראשון כדי שיכרעו הזכיות. ועון עצמו אינו נמחק, שאם יש רוב עונות עם העון עד שנמצא אחר שהעבירוהו שיהיה מחצה על מחצה מלבד הראשון שהעביר, נחשב בכלל הרשעים. והר"ם כתב בשעה ששוקלין עונות אדם עם הזכיות, אין מחשבין עליהם תחלה עון שחטא ולא שני אלא משלישי ואילך, [אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך] מרובין על זכיותיו, אותן שני העונות מצטרפים זה עם זה, ודנין אותו על הכל. ואם נמצא זכיותיו כנגד עונות אשר מעון שלישי ואילך מעבירים על כל העונות ראשון ראשון, לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים, וכן הרביעי הרי הוא ראשון שכבר נמחל השלישי, וכן עד סופם. וכן דעת הרי"ף, וזה נראה עיקר. וכתב הר"ם בד"א ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל קל פעמים שלש עם גבר, אבל הצבור תולין להם עון [ראשון] שני ושלישי, שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, וכשמחשבים להם על דרך זה מחשבין מרביעי ואילך, ע"כ. ורבים מגדולי המפרשים כתבו שאין חילוק בין יחיד לצבור ובכלם תולין עון [ראשון] שני ושלישי.
מפרסמין את החנפים מפני חלול השם, שנאמר ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו. ביאר הר"ש חנפים הם הרשעים שמראין עצמם כצדיקים אם יש מכיר במעשיהם מצוה לפרסמן מפני חלול השם, שבני אדם למדין ממעשיהם שסבורין שהם צדיקים, ועוד כשפורענות באה עליהם אומרים ראיתם פלוני מה הועילו מעשיו הטובים, ונתתי מכשול לפניו אני אמציא לידו חטא גלוי לכל שיכשל בו וידעו מעשיו.
<h2>דף פז.</h2>
שנים הם המשומדים, המשומד לעבירה אחת והמשומד לכל התורה כולה, המשומד לעברה אחת זה שהחזיק לעשות אותה בזדון, ונתפרסם בה והורגל בה, אפילו היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פיאות, ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו, הרי זה משומד לאותו דבר, והוא שיעשה להכעיס. והמשומד לכל התורה כולה, כגון החוזר לדתי הגוים בשעה שגוזרין שמד וידבק בהם ויאמר מה בצע להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה, הרי זה משומד לכל התורה, לר"ם. מחטיאי הרבים אחד שהחטיא בדבר גדול כירבעם וצדוק וביתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים שיחטאו כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו ע"ז, או שהטעה אחרים והדיחם, לר"ם.
